מהי הפרה הקטנה שלך? כיצד תדחוף אותה מעל התהום?
הסיפור הבא ממחיש את הפחד משינוי.
ישנם מצבים בחיים בהם אנחנו מרגישים תקועים, אבל מפחדים לעשות את הצעד הבא כדי לצאת לדרך החדשה.
לעיתים קרובות אנו מעדיפים לשמר את המצב הקיים- בעבודה, בזוגיות, במקום מגורים, בתזונה לקויה, בהרגלים שפוגעים בבריאותנו – רק מתוך החשש לצאת מאזור הנוחות המוכר והידוע.
אנחנו חיים "לפי הספר" , אך הספר הזה נכתב על מישהו אחר.
אנחנו גוזרים על עצמנו חיים של פשרה ובינוניות, מסתפקים במועט, נגררים בחיים של דלות ועוני (לא רק גשמי אלא גם נפשי) ומחכים ליום שיבוא ויהיה אחרת…
אז אני אומרת לכם, אל תחכו!!! חיים רק פעם אחת, וזוהי לא החזרה הגנרלית.
קחו את הגה השליטה על החיים שלכם ונווטו אותם באומץ.
כמי שחוותה בעצמה שינויים דרסטיים בחיים ובכל פעם צמחה, כמי שמלווה אנשים הבוחרים לעשות שינויים ולהוביל עצמם למחוזות חדשים
אני יודעת שזה קשה ומאתגר.
אבל בטווח הארוך , הרווח תמיד עולה על המחיר.
זוהי דרך של אומץ ותעוזה, זוהי דרך של צמיחה והתפתחות, זוהי דרך של הקשבה לעצמי ולמה שהכי טוב עבורי.
"כל כישלון הוא צעד בדרך להצלחה".
להלן המשל:
חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן. קצר.
בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה. כשהגיעו, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו, בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים.
החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו:
"בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד? "
האיש ענה לו בשקט ובשלוה: 'חבר, יש לנו פרה קטנה.
היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום.
חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים. ' החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך.
באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו:
"חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ותדחוף אותה'.
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.
התלמיד המדוכא ביצע. את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו…
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.
ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שחקו בחצר.
הצעיר הרגיש עצוב ומאויש.
הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד. הוא החיש את צעדיו.
כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים.
ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום.
הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליו של הפרה. הקטנה):
"כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? "
האיש השיב לו בהתלהבות:
'הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה'.