לא כל סיום הוא עזיבה.
יש סיומים שהם מהלך ניהולי לכל דבר. בשיחה שהייתה לי עם שרה השבוע, היא שיתפה בהחלטה לסיים תפקיד.
לא מתוך שחיקה, לא מתוך קושי – אלא מתוך בחירה להתקדם. מה שהיה משמעותי בעיניי, לא היה עצם ההחלטה – אלא הדרך.
במקום "להודיע וללכת", בחרנו לנהל את הסיום:
-
שיחה אישית עם ההנהלה
-
מסר ברור ולא מתנצל
-
הצגת העשייה והתשתית שנבנתה
-
חפיפה מסודרת
-
שמירה על רצף תפקודי
בימים אלו אני מלווה מספר מנהלים בדיוק בצומת הזו. רגע שבו צריך לבחור – אבל גם לדעת איך לסיים נכון.
כי סיום תפקיד הוא לא נקודת יציאה. הוא מבחן ניהולי.
איך את עוזבת? מה נשאר אחרייך? ואיך את שומרת על הדרך והקשרים שבנית?
מנהלים טובים נמדדים לא רק באיך הם נכנסים לתפקיד – אלא גם באיך הם יוצאים ממנו.
