גאה להשתתף כמנחה בפורום של למידת עמיתים במערכת החינוך שהתקיים הערב.
מפקחים, מנהלים, מורים, הורים ותלמידים שהתכנסו ב"שולחנות עגולים" להתבוננות עמוקה ונוקבת על תקופת הקורונה.
שיח עמיתים המושתת על שיתוף, פתיחות והקשבה.
שיתוף בתובנות מאירועים אישיים משמעותיים שכל אחד חווה.
מה הרגשנו? מה חווינו? מה זה עורר בנו?
למידה מהצלחות – אילו כוחות, יכולות ומשאבים (אישיים ומערכתיים) התגלו או התחזקו אצלנו בזכות הקורונה.
ומה אנחנו לוקחים ממה שהיה כאן להמשך הדרך.
תחושה של דבר גדול שהייתי חלק ממנו.
דיון שמציף עולמות מורכבים ומגוונים.
הקורונה הציבה בפנינו מצב בלתי צפוי והתמודדות מול אתגרים של בדידות, חרדות וקשיים אמיתיים.
חלק מהתובנות המרכזיות שעלו מהשיח אינן חדשות, אך מאוד מהותיות להמשך החשיבה של כל אדם ובניית החוסן האישי והארגוני:
- הקורונה מהווה הזדמנות לצמיחה ופריצת גבולות!!!
- גוברת החשיבות של קירבה אל השטח וכן של טיפוח יצירתיות וחדשנות.
- קשר אישי הוא המפתח להצלחה! הרגשה שרואים אותך, שאתה לא לבד, שיש מי שמעריך ונותן לך רוח גבית עברה כחוט השני לגבי כל השותפים.
- מנהיגות – טיפוח תרבות ארגונית המאפשרת הקשבה, עזרה הדדית ושיתופי פעולה יצירתיים.
כל אלו ועוד מאפשרים לאנשים להתמודד במצבים מישתנים ודינמיים של מתח, בדידות וחרדה.
(הדברים המובאים כאן מבטאים את התחושות והרגשות האישיים שלי ואין בהם משום סיכום רשמי של הכנס. קטונתי…)
ממליצה לכל מנהל ליזום מפגשי חשיבה ושיח מסוג זה. זה לא מאוחר מדי.
הקורונה והשלכותיה עדיין כאן וילוו אותנו לעוד זמן רב.
תודה למארגנים (משאבים גליל מזרחי, פיסג"ה, מגבית קנדה ועוד). זכות גדולה להשתתף ולהנחות מפגש זה.
