הפרה הקטנה שלי – שחרור הרגלים מעכבים

"שלשלאות ההרגל קלות מכדי שיהיו מורגשות עד שהן נעשות כבדות מדי מכדי שאפשר יהיה לשבור אותן" (וורן באפט).

כולנו רוצים לשנות, לשפר, להתייעל…אבל זה כל כך קשה לשנות הרגלים.

אני פוגשת את זה שוב ושוב באימון העסקי ובאימון האישי אצל לקוחות שאינם מרוצים מהחיים שלהם בתחומים שונים – בקריירה, בזוגיות, עם המשקל, עם המקצוע שבחרו – הם איבדו את התשוקה ואינם קמים בבוקר בכייף ובשמחה, הם מחכים שהזמן יעבור, שיגיעו לפנסיה…

הסיפור על "הפרה הקטנה" ממחיש בצורה יוצאת דופן עד כמה הפחד משינוי משתק ואת העובדה שלעיתים נדרשת פעולה דרסטית כדי לייצר שינוי המאפשר התפתחות וצמיחה.

חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.

כשהגיע, הוא ראה את הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."

החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה".
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.
המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו…

כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.
כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר.
הצעיר הרגיש עצוב ומיואש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.

הוא החיש את צעדיו. כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.
הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום.
הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליה של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? "

האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

 

 

לכל אחד מאיתנו יש את הפרה הקטנה שלו: ההרגלים, אזור נוחות של הדברים המוכרים והידועים , המקומות בהם אנו פועלים על "הטייס האוטומטי".

במקרים רבים הפרה שלנו (שאולי שירתה אותנו בעבר, אך איננה משרתת אותנו היום) מעכבת את התפתחותנו, אבל אנחנו תקועים איתה ומתקשים לשחררה בגלל הפחד.

לעיתים אנו זקוקים לכך שמישהו או משהו ידחוף את הפרה עבורנו.

דוגמאות שפגשתי לאחרונה:  אדם שפוטר מעבודתו,  מחלה קשה, לקוח גדול שעזב, חבר טוב שעבר לארץ אחרת, נישואים שהסתיימו.

ברגע הראשון זה נראה כאילו סוף העולם הגיע. יש כאב גדול ותחושת אובדן וייאוש.

אבל אחרי ההלם , הייאוש ותקופת האבל מגיעה ההתפקחות בה אנשים מגלים על עצמם דברים חדשים, מפתחים מיומנויות חדשות ופורצים דרכים שלא ידעו שקיימות.

 

נקודות למחשבה:

מהי הפרה הקטנה שלך?

מה עליך לעשות כדי לדחוף אותה מעל התהום?

 

האימון האישי והעסקי הוא דרך לזהות את הפרה הקטנה שלך – ולדחוף אותה באומץ מחייך!

שחרור הרגלים מעכבים ואימוץ הרגלים מקדמים.

אימון אישי ועסקי הוא הדרך כדי להיות מי שאתה באמת בוחר להיות.

צור קשר לתאום פגישה.

דובבקדד

שיתוף ב:
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on telegram
Share on whatsapp

קטגוריות

מאמרים וכתבות

ארכיונים
דילוג לתוכן